בתחילת פרשה זו מוזכרת מצוות הבאת הביכורים ואגב כך מוזכר העניין בו אעסוק השבוע. אך תחילה למקורות: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' א-לוהיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' א-לוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א-לוהיך לשכן שמו שם".

בית המקדש ולפניו משכן שילה מוזכרים כמקומות בהם בחר ה' לשכן שמו שם. אך עדיין צריך לבאר את הסיבה והכוונה לבחירת  ה'  דווקא במקומות אלו לשכן בהם את שמו.

ונפתח בחלק מתורה שאמר רבי נחמן מברסלב: "כל המקומות הם אצלו יתברך, כי הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, כי אף-על-פי שאנו מוצאים מקומות שהיה בהם השראת השכינה, כגון: בבית המקדש, אין הכוונה, חס ושלום שנצטמצם שם א-להותו יתברך, חס ושלום, כמו שאמר שלמה 'הנה השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה וכו''.

"רק מחמת שהיו שם דברים נאים, כי בבית המקדש, היה ציורא דעובדא דבראשית (ציור מעשה בראשית) וציורא דגן עדן (וציור גן עדן). על כן המשיך לשם קדושתו יתברך, אבל הוא יתברך אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם".

מתוך יסוד זה שמגלה רבי נחמן ניתן ללמוד דבר נפלא על עצמנו. כתוב בתורה "ושכנתי בתוכם" וכן "השוכן איתם בתוך טומאותם". אף-על-פי שבית המקדש נחרב ואין כרגע בית בו משרה השם את שכינתו, ישנו מקום בו תמיד השם יהיה, מקום שאף-על-פי שלעתים הוא שבור קצת הוא תמיד שלם ויפהפה, כמו שאומרים, "לב שבור הוא לב שלם", הלב של כל אחד מאיתנו הוא המשכן האמיתי של השם, ובעיניו הוא תמיד יפה ונאה.

ולמרות שהאדם עושה לפעמים דברים לא נאים כל-כך, דרך השם יתברך להסתכל רק על הטוב. וברגע שמפסיקים לכעוס עליו ומזמינים אותו אל הלב, ניתן גם להרגיש אותו, כי באמת הוא תמיד נמצא שם, מחכה שנבחר לשוב אליו, ללא שום קשר למעשינו, כי באמת הקשר בינינו התחיל הרבה לפני העולם הזה ויימשך אחריו.

שבת שלום.

חזרה לרשימה