שרי אהרוני

כמו שאר ידידיי אוהדי הפועל חיפה, הסובלים מתבוסתנות מובנית, גם אני נטיתי להגיב על הניצחון השני ברציפות ועל מיקומנו הלא שגרתי בראשות הטבלה באמירה המתבקשת: תוקפא הליגה – ומיד! אחרי הכול, מי היה מאמין שמקץ שני מחזורי ליגת-העל נהיה עם שש נקודות?! בטח לא אני... אבל עליי להודות, שעם הניצחון בא התיאבון, ולא משנה כמה אני מזכירה לעצמי, שאנחנו ממש בתחילת הדרך, ושגם בשנה שעברה, שהסתיימה בפלייאוף התחתון, התחלנו לא רע, אינני מצליחה להרגיע את השאפתנות המוזרה שפקדה אותי. לעזאזל האמונות התפלות (טפו טפו טפו) והנאחסים (חמסה חמסה) – בא לי להאמין, שהפעם, פתיחת העונה המוצלחת שלנו היא סימן לבאות. זה אמנם מתכון די בטוח לאכזבה, אבל כמה הזדמנויות עוד יהיו לי לפנטז על צמרת?! בא לי לשגות קצת בחלומות על איך אנחנו דורסים את הליגה, והופכים לסוס שחור-אדום שעושה לכל הגדולות בית ספר לכדורגל...

בשעות שלפני המשחק מול רמת-גן, השבת שלי התחילה עם תכניות מפה עד להודעה חדשה. לא היה לי ספק, שאת הערב אעביר בעידוד אקטיבי של קבוצתי מהיציע בווינטר, המרוחק מרחק נסיעה קצרה מביתי, ובתור מתאבן, החלטתי להתלוות ל-א', שיצא בבוקרו של יום לצפות במשחק נוער בשכונת התקווה, ולארגן לעצמי יום כיף מלא בכדורגל. מה שלא לקחתי בחשבון זה שאחרי שעתיים של צפייה בשחקנים מיוזעים בחומו של בוקר תל-אביבי, הפרידה מהמזגן לכשעתיים נוספות תהפוך להיות בלתי אפשרית עבורי. דקות מספר אחרי ששבתי למנוחת צהרים בדירתי הקרירה כבר הבנתי, שיציאה נוספת את הלחות והחום שממתינים בחוץ היא מעשה בלתי סביר, ובחרתי להמשיך את יום הכדורגל המתוכנן שלי מול מסך הטלוויזיה. "ממילא אין סיכוי לשני ניצחונות ברציפות," אמרתי ספק ל-א' ספק לעצמי, בעודי מנסה להצדיק את התנהגותי המתפנקת, "זה משחק שתפור עליו תיקו אפס..." ככה שכנעתי את עצמי (די בקלות, יש לומר,) שלא יקרה כלום, אם במקום לכתת את רגליי לאצטדיון אסתפק בבהייה פאסיבית במסך, ובהתעדכנות אינטרנטית מהנעשה ברמת-גן, וככה גם פספסתי את ההזדמנות (שספק אם תחזור בקרוב,) להיות נוכחת באירוע שבו הפכה הפועל חיפה באופן רשמי (גם אם זמני) לקבוצה מספר אחת בישראל.
עכשיו נותרה לי רק דילמה אחת: האם להלין על כך שפגרת הנבחרת קוטעת לנו את המומנטום החיובי, או שמא לנהוג כאוהדת הפועל מצויה, ולהודות על כל יום שבו הליגה מושבתת, ולכן הטבלה המחמיאה נותרת בעינה?!

בתחילת השבוע קראתי באחד מהעיתונים היומיים שבסביבתו של ניצן שירזי יש האומרים שיואב כץ חי בפנטזיה (כאילו, דא?!) אם נדמה לו שהקבוצה שהביאה אותנו מקץ שני מחזורים לראשות הליגה היא הטובה בתולדות המועדון. כמי שנוהגת להתייחס במידה של גיחוך לאמירותיו הלא מציאותיות של הבוס שלנו, כנראה שהייתי אמורה להצטרף עכשיו לקולות התבוניים המזהירים מפני אופוריה, אבל כאמור, השבוע אני בעצמי בעניין של לחיות בפנטזיה – הפועל חיפה במקום הראשון, וכל השאר לא מעניין אותי, לפחות למשך השבועיים הקרובים...